botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

סייג לקביעת דרגת נכות (סעיף 120 לחוק)

1. הדין
סעיף 120 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"120. סייג לקביעת דרגת נכות
(א) בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה.
(ב) השר רשאי לקבוע הוראות מיוחדות בדבר חישוב דרגת הנכות, לעניין סעיף-קטן (א), לגבי כלל הנכים או לסוגים."

2. כללי
ב- עב"ל 11333-09-13 {דליה חרותי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.03.15)} נקבע כי באשר לשאלת עניין ניכוי נכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה הן לאור הוראות סעיפים 118 ו 120 לחוק הביטוח הלאומי יש להבחין בין שלב הכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה לבין קביעת דרגת נכות לגבי פגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה.

באשר להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה ישנה חשיבות לשאלת היחס בין גורם העבודה והגורמים שאינם קשורים לעבודה והלכות ידועות למשל לעניין מיקרו-טראומה.
באשר לשאלת הנכות, אזי יש להבחין בעיקרו-של-דבר בין תאונה בעבודה לבין מחלות מקצוע ומיקרו-טראומה. לגבי תאונה בעבודה בדרך-כלל השאלה הינה הנכות עובר לפני קרות התאונה בהשוואה לנכות הנקבעת מיד לאחריה וכאן יש מקום לשאלת ניכוי "מצב קודם" על-פי ההלכות הידועות.

ככל שמדובר במחלת מקצוע ומיקרו-טראומה, בפגיעות אלה בדרך-כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מתהווה לעיתים במקביל הנכות. במקרים שכאלה, כאשר מדובר בגורמי סיכון שהתממשו על-פי נתונים מוכחים שמצאו ביטויים בנכות, באותו ליקוי אליו מתייחסת גם הפגיעה בעבודה, אזי במקרים שכאלה על הוועדה להעריך נכותו הכוללת של המבוטח ולהפחית את הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה וזאת על-סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות ביוצא בזה.

למען הסר ספק מבואר בזאת כי גורמי סיכון אינם בהכרח מצביעים על נכות הניתנת לניכוי, זאת בשונה מגורמי סיכון שהוועדה סבורה שהתממשו כדי נכות.

הוראות סעיפים 118 ו- 120 לחוק הביטוח הלאומי הן הבסיס הנורמטיבי ל"ניכוי מצב קודם" ולעריכת "חשבון עובר ושב" על-ידי הוועדות הרפואיות בבואן לקבוע את דרגת נכותו של הנפגע הנובעת מן העבודה {בר"ע 25840-10-14 המוסד לביטוח לאומי נ' פנחס כהן, תק-אר 2015(1), 2452 (2015)}.

אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.

אכן, בבסיס ההכרה של פקיד התביעות או של בית-הדין ב"אירוע" כפגיעה בעבודה עומד קיומו של "נזק" למבוטח, וקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק. אלא שבכך אין לכבול את שיקול-דעתה של הוועדה בעניין אחוזי הנכות שיש לקבוע למבוטח, שכן על-פי הוראות החוק, נושא זה נתון לשיקול-דעתה הבלעדי. אף ברור הדבר כי לא כל פגיעה בעבודה שהוכרה ככזו, מזכה באחוזי נכות {עב"ל (ארצי) 25181-12-11 המוסד לביטוח לאומי נ' רונית רוזנבלום, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.10.13)}.

ב- בר"ע 1235/02 {גולן שמש נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(1), 493 (2003)} קבע בית-הדין כי סעיף 120(א) לחוק הביטוח מורה, כיצד יש לקבוע את דרגת הנכות, כאשר לנפגע מום הקודם לפגיעה.

הדרך, שהתוותה פסיקת בית-המשפט במקרים אלה ושנגזרת מהוראת סעיף 120(א) לחוק, קובעת שקודם-כל על הוועדה לקבוע מהי דרגת הנכות של הנפגע, אך אם לנפגע יש מום, ליקוי או פגם הקודם יש לערוך חשבון עובר ושב ולנכות מדרגת הנכות הנוכחית את דרגת הנכות, אם ובמידה שקיימת כתוצאה ממום קודם.

ב- ב"ל (ב"ש) 2491/02 }המוסד לביטוח לאומי נ' שיש פליקס ז"ל, תק-עב 2003(1), 6718 (2003)} קבע בית-הדין:

"ח. באשר לנימוקי הוועדה בדבר שיעור אחוזי הנכות הרפואיים שהעניקה למנוח, לא מצאתי כל טיעון משפטי בנימוקי הערעור המצדיקים התערבות בהחלטת הוועדה המנומקת, לאחר שערכה חשבון עובר ושב וניכתה אחוזי נכות בגין מצב קודם, הכל בהתאם למבחנים שפורטו בפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה ובשים-לב לאמור בסעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), וכפי שנפסק, שעה שנותרת נכות כתוצאה מתאונה - חייבת הוועדה לעררים לערוך חשבון "עובר ושב". עורכים כביכול חשבון עובר ושב, מחייבים את החשבון באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה, ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על-ידי הוועדה וההפרש בין השניים נותן את דרגת הנכות של הנפגע עקב הפגיעה (דב"ע ל/11-0 צבי סימנטוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 133; דב"ע נא/133-99 דניאל פצ'י נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 532)."

ב- ב"ל (נצ') 1458/98 {טלאל סעיד עומר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 99(1), 300 (1999)} קבע בית-הדין כי ניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם היה אפשרי רק אם המצב הקודם לכשעצמו היה מצדיק קביעת דרגת נכות, טרם הפגיעה בעבודה.

3. בלטים דסקליים
סעיפים 118 ו- 120 לחוק הם אשר מסדירים את סוגיית ה"ניכוי מצב קודם" ועריכת "חשבון עובר ושב" על-ידי הוועדות הרפואיות בבואן לקבוע את דרגת נכותו של הנפגע הנובעת מן העבודה.

בעריכת חשבון עובר ושב מחייבים את "החשבון" באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו לאחר הפגיעה, וההפרש בין השניים מאפשר קביעת דרגת הנכות עקב הפגיעה.

הכלל הוא כי הוועדה הרפואית היא המוסמכת לערוך חשבון עובר ושב ולקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המבוטח מן הפגיעה בעבודה. כלומר, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המבוטח היא השפעה חלקית בלבד, עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה בהתאם.

על-כן קבע בית-הדין ב- עב"ל (ארצי) 25181-12-11 {המוסד לביטוח לאומי נ' יחיאל פומן, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.08.13)} משהוועדה קבעה באופן מפורש כי "... מדובר בבלטים דיסקליים מסויידים דהיינו, מצב ישן של מספר שנים ולא קשור לתאונה הנדונה..." ולמעשה שללה כל קשר סיבתי בין בלטי הדיסק הגורמים להגבלה בתנועה לבין הפגיעה בעבודתו של המשיב, הרי שאין מקום לערוך חשבון עובר ושב. לפיכך, לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה מיום 13.03.12 ולא קיים צורך להתערב בהחלטה זו ולהשיב את עניינו של המשיב לוועדה לצורך ביצוע חשבון עובר ושב.דין ערעור המוסד להתקבל.

4. ועדת הערערים
ב- ב"ל (ב"ש) 16220-05-14 {המוסד לביטוח לאומי נ' משה אוחנה, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.04.15)} נקבע כי "עניינו של המשיב יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על-מנת שתשוב ותדון בעניינו של המשיב תוך התייחסות לחוות-הדעת של פרופסור צינמן ולקביעתו שלפיה "המצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי-הפיך, על-פי עקרון המיקרוטראומה אך אופי עבודתו השפיע במידה ניכרת ודומיננטית על הופעת המחלה". הוועדה תקבע את דרגת נכותו של המשיב ואת מועד תחולתה בהתאם לסמכותה על-פי הוראת סעיף 118 לחוק, לפיו מתפקידה לקבוע האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה".

5. תאונת עבודה
ב- ב"ל (ב"ש) 23439-08-14 {המוסד לביטוח לאומי נ' הרצל עמר, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.04.15)} עסק בית-הדין בתאונת עבודה, ועל-כן בחינתה של הוועדה צריכה להיות את "הנכות עובר לפני קרות התאונה בהשוואה לנכות הנקבעת מיד לאחריה וכאן יש מקום לשאלת ניכוי "מצב קודם". משכך, יש מקום להשבת עניינו של המבקש לוועדה לצורך בחינה זו, ובפרט שבמקרה הנוכחי למבקש עבר רפואי של מחלת סוכרת, יתר לחץ דם ומחלת לב, אשר אלו מחלות אשר ניתנות להתאמה לסעיפי ליקוי, ועל-כן על הוועדה לנמק מדוע אין היא סבורה כי יש לערוך "חשבון עובר ושב" לקביעת נכותו של המבקש.

ב- ב"ל (חי') 56741-02-13 {סמיון קנצמברג נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.08.14)} נקבע כי בתובע מתמלאים התנאים לקיומה של תאונת עבודה: קיומו של אירוע תאונתי בדרך לעבודה - אירוע חריג; פגיעה גופנית - הופעת הפרעת קצב בלב; קשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית לבין האירוע התאונתי. לפיכך הנתבע ישלם לתובע דמי פגיעה בגין תקופת אי הכושר בעבודה.

6. מצב נפשי
ב- ב"ל (חי') 40242-09-14{ענת יגנ מאלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.01.15)} נקבע כדלקמן:

"...לא מצאתי כי קיים פגם בקביעת היועץ בתחום הנפשי שקבע כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה שהוכרה לבין המצב הנפשי הכולל של המערערת, שעה שבשיחה עמו ציינה המערערת במפורש כי היא מקשרת את תלונותיה ומייחסת את עיקר ההחמרה במצבה הנפשי לאירוע בשירות התעסוקה.

הגם שלטענת המערערת הפניה לשירות התעסוקה נוצרה בשל הפגיעה שהוכרה ובעקבותיה, אין בכך כדי להביא לתוצאה לפיה יש לראות באירוע או בשרשרת האירועים בלשכת התעסוקה כ"תוצאה ישירה" של הפגיעה שהוכרה.

בביטוי "תוצאה ישירה" בסעיף 120 לחוק הכוונה לליקויים גופניים שהם תוצאה של הפגיעה והפגימות שהוכרו, ולא לאירועים שהתרחשו בעקבות הפגיעה ואשר ייתכן שגררו אחריהם ליקויים נוספים או אחרים. הפרשנות המרחיבה המוצעת על-ידי המערערת להוראות החוק אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכליתו.

לפיכך יש לקבוע, כהסכמת בא-כוח המשיב, כי על היועץ לשוב ולדון באפשרות של החמרה ולא זמנית במצב הנפשי בעקבות הפגיעה שהוכרה."

7. התערבות בית-הדין
ב- ב"ל (חי') 21982-04-14 {חיים מושקט נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.14)} נקבע כי "...משמדובר בקביעות רפואיות ברורות ונהירות, המבוססות על החומר הרפואי שעמד לפני הוועדה, לא מצאתי טעם מוצדק להתערבות בית-הדין בהחלטת הוועדה בדבר ייחוס חלק מנכותו של המערער למחלה נינוונית. טענת ערעור זו דינה להידחות".