botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ביטוח זקנה - תלויים (סעיף 247 לחוק)

1. הדין
סעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"247. תלויים (תיקונים: התשס"ג (מס' 5), התשס"ד):
לעניין סימן זה, תלוי במבוטח הוא אחד מהמפורטים להלן שהוא תושב ישראל:
(1) אשתו שנתמלאו בה כל אלה:
(א) ילדה לו ילד או שהיא אשתו שנה אחת לפחות;
(ב) היא בת 45 שנים ומעלה או שיש עמה ילד שלו;
(ג) אם לא הגיעה לגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ב' בלוח א'1 - הכנסתה אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט';
(2) ילדו;
(3) מי שהוא בן זוגה של מבוטחת שנה אחת לפחות ונתקיים בו אחד מאלה:
(א) מלאו לו 70 שנים;
(ב) מלאו לו 50 שנים והכנסתו אינה עולה על הסכום הנקוב בפרט 1 ללוח ט' או על כל סכום אחר שהשר קבע בצו לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה."

2. "תושב ישראל"
המבחן לקביעת תושבותו של אדם לצורך זכויות מכוח החוק הינו מבחן מרכז החיים, הנבדק לפי מירב הזיקות. למבחן זה שני פנים: ההיבט האובייקטיבי, הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיזית; וההיבט הסובייקטיבי, הבוחן מה היתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו, להבדיל משהות ארעית או זמנית.

היבטים אלה יש לבחון לאור כלל הנסיבות העובדתיות, ובכלל זה: זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל. הבחינה צריכה להעשות כאשר נותנים את הדעת לסגנון החיים המשתנה ולאופי המשתנה של "תושבות" בהתאם לגיל המבוטח.

בשנים האחרונות הוגמשה דרישת התושבות כתנאי לקבלת קצבת זקנה. מגמה זו של גמישות באה לידי ביטוי בפסק-הדין בעניין נעמי דוידי {עב"ל 273/03 נעמי דוידי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2004(2), 178 (2004)} בו עמדה סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין על-כך שסגנון החיים משתנה, הניידות גוברת ויש להתחשב בכך, בעיקר כאשר מדובר בביטחון סוציאלי ובמשנה-עוצמה כאשר מדובר בקצבת זקנה.

רבים נודדים מארצם בגיל מבוגר מסיבות שונות. אין הגדרה ברורה לתושבות. יש להגדירה על-פי התכלית. תכלית קצבת הזקנה היא לתמוך במי שהגיע לגיל מבוגר.

הנה-כי-כן, לאור שינויי העתים יש להגמיש גם את דרישת התושבות לעניין זכויות מתחום המשפט הסוציאלי ובעיקר באשר לקצבת זקנה {עב"ל 273/03 נעמי דוידי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2004(2), 178 (2004); עב"ל 28253-02-12 שמואל שפינט נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2013(2), 1012 (2013)}.

יפים דבריו של כב' הנשיא {כתוארו אז} השופט טירקל בפרשת רביבו, שם קבע כי:

"דומני שבימינו תש כוחה של ההנחה ש'ביתו זו אשתו' {בפרפרזה על הדברים במסכת גיטין נ"ב, ע"א} ואין לייחס לה עוד את המשקל שהיה לה... לפני יותר מארבעים שנה. בהקשר זה עולה השאלה המעניינת אם יש להוסיף ולדבוק בהשקפה שלכל משפחה 'מרכז חיים' אחד, או שיש מקום לדעה שיכולים להיות לה שני 'מרכזי חיים'.

האם יש להמשיך ולראות גם היום את המשפחה כמין עיגול, שיש לו מרכז אחד, או שיש לראותה כמין אליפסה, שיש לה שני מרכזים?! בתקופתנו מתרבות והולכות המשפחות שבהן חיים בני הזוג בשני מקומות שונים באותה מדינה, ואף במדינות שונות, מקיימים למעשה משקי בית נפרדים ונפגשים לעיתים מזומנות באחד משני מקומות המגורים של המשפחה.

הבית, במשמעותו עתיקת היומין, איננו עוד הבית שהיה, על כל המשתמע מכך. {עיין בספרו המעניין של אלבין טופלר 'הלם העתיד', חלק שני 'ארעיות', בפרק החמישי 'מקומות - סוג חדש של נוודים' (הוצאת עם עובד, 1973), 45 ואילך, 64 ואילך; המ"פ (ב"ש) 207/95 יאיר חזן ו- 2 אח' נ' אברהם רביבו, תק-מח 95(3), 4 (1995) (להלן: "פרשת רביבו")}."
{שמואל שפינט נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2013(2), 1012 (2013)}



3. ביטוח זקנה - תלויים - תוספת בן זוג לקצבת הזקנה - קביעת תושבות לבת זוג שחזרה מחוץ-לארץ - הערעור התקבל
ב- עב"ל 28253-02-12 {שמואל שפינט נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2013(2), 1012 (2013)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו בו נדחתה תביעת המערער כנגד החלטת המשיב לבטל את תשלום תוספת בן זוג לקצבת הזקנה, לפי סעיף 244 לחוק הביטוח הלאומי.

המערער, יליד 1940, נישא לרעייתו בארה"ב. בשנים 1971 - 1976 היו בני הזוג תושבי ישראל. אין חולק כי משנת 1976 ואילך היו בני הזוג תושבי ארה"ב.

לגרסת המערער, בשנת 2006 הוא ורעייתו החליטו לעלות לישראל. וביום 12.07.06 הם הוכרו על-ידי משרד הקליטה כתושבים חוזרים החל מיום 22.06.06. בהתאם אף הופקה לבני הזוג תעודת זהות חדשה בה נרשם מענם החדש בישראל.

כפי שעלה מתביעת המערער לקצבת זקנה, בסמוך לפני מועד העליה לישראל הוא חדל מלעבוד. לבני הזוג ילדים שהמשיכו להתגורר בארה"ב. כמו-כן, נותרה בארה"ב אימה של הרעיה, ילידת 1910, אשר מחמת מצב בריאותה וגילה לא עלתה גם היא לישראל, אלא עברה להתגורר בדיור תומך לקשישים בעיר ניו-יורק.

בחודש יולי 2008 הגיש המערער תביעה לקצבת זקנה. ביום 11.08.08 אושרה התביעה לקצבת זקנה, למן יום 01.05.08, ובכלל זה אושר תשלום תוספת בן זוג לקצבת הזקנה המשולמת למערער.

ביום 23.12.08 מילאה הרעיה שאלון לקביעת תושבות לחוזר מחוץ-לארץ, וממנו עלה כי הרעיה פרשה לפנסיה ביום 02.01.00 ומאז לא עבדה. עלה, כי הרעיה סגרה את חשבון הבנק שלה בארה"ב וכי במסגרת העליה לישראל הובאה לארץ תכולה חלקית של הדירה בארה"ב.

ביום 04.01.09 התבקשה הרעיה להמציא פירוט בגין יציאותיה העתידיות לחוץ-לארץ וכן מסמכים המעידים על מכירת נכסיה בחוץ-לארץ. ביום 08.01.09 השיבה הרעיה כי יציאותיה העתידיות לחוץ-לארץ נגזרות ממצבה הרפואי של האם וכי היא תודיע כאשר יהיה צורך בנסיעתה. עוד ציינה כי הדירה בארה"ב הועמדה למכירה אך בשל המשבר הכלכלי לא אושרה משכנתה לקונה הפוטנציאלי. ביום 28.01.09 הודיעה הרעיה למוסד כי ביום 30.01.09 תאלץ לנסוע לארה"ב בשל מצבה של האם.

ביום 16.08.09 הודיע המוסד לביטוח לאומי למערער, כי מאחר שרעייתו לא מוכרת כתושבת ישראל הוא לא זכאי לקבל בעדה תוספת בן זוג. על החלטה זו הוגשה התובענה לבית-הדין האיזורי.

ברקע ההחלטה עמד דו"ח היציאות של הרעיה לחוץ-לארץ וכניסותיה לארץ, וממנו עלה כי בשנים 2006 - 2010 שהתה הרעיה כ- 70% מהזמן בארה"ב.

בתביעתו, אשר נתמכה בתצהיר הרעיה בלבד, נטען כי בני הזוג חזרו לישראל כתושבים בחודש יוני 2006, וכי שהייתה המרובה של הרעיה בארה"ב היא פועל יוצא של מצבה הבריאותי של האם שהלך והתדרדר וחייב את נוכחות הרעיה לידה.

לאחר שהוגשה התובענה, בחודש ספטמבר 2010 נפטרה האם ולאחר-מכן - בחודש נובמבר 2010 נכנסה הרעיה חזרה לישראל. עלה, כי הרעיה הוכרה על- ידי המוסד לביטוח לאומי כתושבת ישראל למן חודש יוני 2011, משמלאו 183 ימים בהם שהתה ברציפות בישראל.

בשים-לב למכלול הנסיבות הגיע בית-הדין האיזורי למסקנה כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי הרעיה היתה תושבת ישראל בתקופה הרלוונטית לתובענה.

ועוד הוסיף בית-הדין האיזורי, כי אין בעצם ההכרה בתושבות של המערער כדי ללמד על תושבותה של הרעיה ויתכן כי אחד מבני הזוג יהיה תושב בעוד האחר לא. לעניין זה ציין בית-הדין האיזורי כי ביקורים בארץ אינם מלמדים על תושבות וכי המערער לא המציא כל ראיה בתמיכה לטענה שישראל הפכה למרכז החיים של הרעיה. בית-הדין קבע כי הימנעות מהצגת ראיות בעניין זה פעלה לחובת המערער.

בערעור לפני בית-הדין הארצי חזר המערער על טענותיו לפיהן בשים-לב למכלול הנסיבות הוכיח המערער כי רעייתו היתה תושבת ישראל בתקופה הרלוונטית.

בית-הדין קבע, כי כאשר בוחנים את מכלול הנסיבות כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האיזורי תיתכנה שתי מסקנות: האחת, מסקנה התומכת בעמדת המערער, ולפיה בני הזוג עלו יחד לישראל מתוך כוונה סובייקטיבית להעתיק את תושבותם, אלא שנסיבות התלויות בבריאות האם אילצו את הרעיה לשהות תקופות ארוכות בארה"ב ובכך ליתן ביטוי אובייקטיבי מצומצם יותר למבחן הזיקות. השניה, מסקנה התומכת בעמדת המוסד לביטוח לאומי, ולפיה מבחינה סוביקטיבית בני הזוג התכוונו לכך שרק המערער יעתיק את מקום מושבו לישראל, ואילו הרעיה תמשיך להיות תושבת ארה"ב, ולכן זיקותיה לישראל מצומצמות יותר.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי מצבור הנסיבות מוביל לקביעה, כי המסקנה הראשונה מסתברת יותר מהשניה. פחות סביר כי בני הזוג החליטו לפצל את תושבותם. הדבר אינו מתיישב עם הנפקת תעודת תושב חוזר וכוונת העליה לישראל. קביעה אחרת מניחה כי בני הזוג יצרו מצג שווא כלפי המדינה בקבלת תעודת תושב חוזר. בהיעדר ראיה לכוונה שכזו, בית-הדין דחה הנחה זו.


4. ביטוח זקנה - תלויים - חישוב חודשי או שנתי ואופן יישומו של סעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (יר') 37593-05-14 {דוד פטיטו נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 12642 (2015)} נדונה סוגיית אופן יישומו של סעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי, והאם מדובר בחישוב חודשי או שנתי.

התובע, יליד 1945, קיבל קצבת זקנה מחודש יוני 2012. התובע קיבל תוספת ותק של 50% - שהוא השיעור הגבוה ביותר שניתן לתת על-פי סעיף 244 לחוק הביטוח הלאומי. אשת התובע היתה עובדת עצמאית, כאשר במהלך שנת 2013 היתה עצמאית כל השנה, והחל מיולי 2013 החלה לעבוד גם כשכירה.

הנתבע ערך את חישוב הכנסתה של אשת התובע כעצמאית, על-פי חישוב שנתי {דהיינו - כלל השתכרותה במשך השנה כפי שדיווחה למס הכנסה, כשסכום זה חולק ל- 12}. חישוב הכנסותיה כשכירה נעשה - על-פי שכרה החודשי בכל אחד מהחודשים החל מחודש יולי 2013.

המחלוקת היתה, האם יש לחשב את הכנסות רעיית התובע כשכירה וכעצמאית על-פי תחשיב שנתי או חודשי ומהי הפרשנות הנכונה לסעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי.

בית-הדין קבע, כי גמלת זקנה היא קצבה המשתלמת על-פי בסיס חודשי וככל ששיעורה תלוי בהכנסות בן הזוג, ניתן לבחון את הזכאות מדי חודש, על-פי הכנסתה של בת הזוג בכל חודש בגינו משתלמת הקצבה.

והרחיב בית-הדין, כי לוח ט' לחוק הביטוח הלאומי {הכנסה מרבית לעניין קצבת זקנה (סעיף 245(ג))} מלמד על חישוב הכנסה חודשית ולא הכנסה ממוצעת בחישוב שנתי. הניסיון לראות במונח "משכורת חודשית" כמונח כללי ורחב, אינו יכול להתקבל. יש לקרוא את הסעיף כפשוטו, וכותרת הטבלה יש בה כדי ללמד על אופן חישוב השכר על-פי משכורת חודשית, כמשמעה.

כעולה מסיכומי הנתבע, פירושו של התובע יכול להביא לתוצאות אבסורדיות, שבמקרים מסויימים ייפעלו אף לחובת מבוטחים, כמו בדוגמאות שנתן בא-כוח הנתבע. בכל מקרה, אשת התובע עבדה רק כמחצית השנה, ואין זה הגיוני שההשתכרות בתקופה של חצי שנה תתפרס, לצורך חישוב הכנסותיה, על פני שנה שלמה.

לאור-זאת, ולאחר עיון במלוא החומר שבתיק ובאופן חישוב הקצבה, קבע בית-הדין, כי לא נפל פגם בהחלטת הנתבע לעניין אופן החישוב. כמו-כן, מאחר שמחודש פברואר 2014 צומצמה משכורתה של התובעת כשכירה ל- 1,546 ש"ח - ממילא חודשה לה תוספת התלויים מחודש זה.

5. ביטוח זקנה - תלויים - התחשבות בגמלה המשולמת לאשת התובע לצורך קביעת השכר המירבי של התובע ולצורך קביעת שיעור קצבת הזקנה לה הוא זכאי - התביעה נדחתה
ב- ב"ל 1236-10 {לביא גפל אורי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(1), 14196 (2012)} נדונה הסוגיה האם היה מקום להביא בחשבון לצורך חישוב קצבת הזקנה של התובע בתקופת עבודתו, במהלכה היה זכאי לקצבת זקנה, את הכנסותיה של אשתו מפנסיה, אם לאו.

התובע, יליד 1941, פרש לגמלאות ביום 31.07.08 והחל לקבל קצבת זקנה מהנתבע ביום 01.08.08, לאחר שפרש מעבודתו במינהל למחקר חקלאי. ביום 01.01.09 שב התובע לעבודתו במינהל עד ליום 31.01.10.

אשת התובע פרשה אף היא לגמלאות מעבודתה כמורה בחודש ספטמבר 2005 והיא קיבלה קצבה כעובדת מדינה. שכרו של התובע בתקופת עבודתו השניה במינהל במשרה חלקית והחל מיום 01.01.09 הסתכם בסך של 5,519.80 ש"ח. במהלך אותה תקופה, התובעת לא עבדה ולא היתה לה הכנסה נוספת, למעט קצבה, אשר שולמה לה על-ידי מנהל הגמלאות של משרד האוצר.

ביום 18.02.09 הודיע הנתבע לתובע כי לפי הכנסתו מעבודה בינואר 2009 הוא זכאי לקצבה יחסית בסך של 1,301 ש"ח, כאשר קצבה מלאה הינה בסך של 1,902 ש"ח. בהמשך להודעה זו והחל מחודש פברואר 2009, הפחית הנתבע את קצבת הזקנה ששולמה לתובע בהתאם.

אין חולק כי הודעת הנתבע כאמור ניתנה בהתחשב לתשלומים שקיבלה אשת התובע כגמלה. זאת בהסתמך על סעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי. שכן, לטענת הנתבע מאחר ואשת התובע אינה עונה להגדרה "תלויה", כמשמעות המונח בסעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי, הרי שהיה מקום לחישוב ההכנסה המירבית של התובע כיחיד ובתור שכזה הכנסתו עולה על ההכנסה המירבית שאינה גוררת הפחתה בגמלה.

התובע טען, כי סעיף 245(ג) לחוק הביטוח הלאומי, המגדיר את ההכנסה המירבית קובע, כי לצורך חישוב ההכנסה אין להביא בחשבון הכנסה שמקורה בקצבה המשלמת מכוח חיקוק, דיני חוץ, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, בין שנערכו בישראל ובין שנערכו בחוץ-לארץ. משכך, טען התובע כי אין להביא בחשבון לצורך חישוב זכאותו לקבצת זקנה ושיעורה את הכנסתה של אשתו מקצבה, ואין בהכנסתה מקצבה כדי להחריג אותה מתחום ההגדרה של "תלויה".

בית-הדין קבע, כי סעיף 247 לחוק קובע כי "תלוי" במבוטח {לגבי בת זוג} הוא מי שהתמלאו בו שלושה תנאים מצטברים, כאשר אחד התנאים המצטברים הוא - כי האישה "לא הגיעה לגיל הקבוע לגביה בהתאם לחודש לידתה בחלק ב' בלוח א1" לחוק הביטוח הלאומי וכי "הכנסתה אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פריט 1 של לוח ט'" לחוק הביטוח הלאומי.

משמע, ככל שהכנסתה של אשת המבוטח עולה על הסכום המתקבל לפי פריט 1 של לוח ט' לחוק הביטוח הלאומי, אזי שאין היא בגדר "תלויה" ויש לחשב את ההכנסה המירבית של התובע כיחיד.

עוד ציין בית-הדין, כי בעוד שסעיף 245 לחוק הביטוח הלאומי מחריג באופן ספציפי מהגדרת "הכנסות" קצבה המשולמת מכוח חיקוק וכן הכנסות נוספות המנויות בו, הרי שסעיף 247 אינו עושה כן.

משכך, יש לפנות להגדרה הכללית של המונח "הכנסה" בסעיף 238 לחוק, החלה על כל הסעיפים שבפרק ביטוח זקנה ושאירים, למעט אלה בהם קיימת הגדרה ספציפית שונה.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי לאור האמור לעיל, ולאור ההגדרה הכללית של המונח "הכנסה" המתייחסת לקצבת זקנה ושאירים, יש לראות את המונח "הכנסה" כמשמעותו בסעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי, כטומן בחובו גם הכנסה מקצבה. מכאן שהיה מקום להתחשב בגמלה המשולמת לאשת התובע לצורך קביעת השכר המרבי של התובע ולצורך קביעת שיעור קצבת הזקנה לה הוא זכאי.

6. ביטוח זקנה - תלויים - בחינת תושבות אשת התובע לצורך קבלת תוספת קצבת זקנה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ת"א) 1623-10 {שמואל שפינט נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2011(1), 21159 (2011)} נדונה תביעה לקבלת תוספת קצבת זקנה עבור אשתו של התובע, עקב דחיית התביעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי אשר לא הכיר באשת התובע כתושבת ישראל.

גב' שפינט ילידת 1942 היא אשת התובע. עד לחזרתם ארצה כתושבים חוזרים ביום 12.07.06 חיו התובע ואשתו בארה"ב. אימה של הגב' שפינט נפטרה ביום 02.09.10. התובע ואישתו החליטו לחזור ארצה בחודש יוני 2006. אמה של הגב' שפינט לא עלתה ארצה לאור החמרה במצבה הבריאותי וגילה המבוגר, על-כן נשארה בארה"ב.

האם הועברה למעון לדיור תומך לקשישים בברונקס, ניו יורק, בתאריך יוני 2006. בשנת 2010 מצבה הפך לסיעודי, היא נזקקה לעזרה במשך 24 שעות ביממה בפעולות היום-יום והיתה מרותקת לכיסא גלגלים סבלה ממספר מחלות ובכללן ניוון שרירים, אי-ספיקה לבבית, ליקוי שמיעתי חמור דו-צדדי ודיכאון.

האם היתה זקוקה לעזרת שתי בנותיה, הגב' שפינט ואחותה. עזרת הגב' שפינט היתה נחוצה ביותר מכיוון שבניגוד לאחותה, לא עבדה. גב' שפינט נסעה לחוץ-לארץ רק לצרכי השגחה ושהייה לצד האם.

הקשר והזיקה בין גב' שפינט לבין ארה"ב מעת שחזרו לישראל הסתכם בעזרה וסיוע לאם בלבד. לגב' שפינט לא היתה כל עבודה בארה"ב, לא נותר לה כל רכוש, למעט חלק מתכולת הדירה בארה"ב אשר לא הועברה לדירת בני הזוג בתל אביב.

עוד נטען כי דירתם בארה"ב לא נמכרה חרף מאמציהם הרבים וזאת נוכח משבר המשכנתאות שפקד את ארה"ב.

ביום 04.11.10 חזרה גב' שפינט ארצה. ב- באוגוסט 2008 הגיש התובע תביעה לקצבת זקנה, תחילה הוכרה התביעה וכללה תוספת רטרואקטיבית עבור התובעת מחודש מאי 2008. בתאריך 16.08.09 הודיע הנתבע כי נשללה התוספת בעבור אשתו של התובע אשר לא הוכרה כתושבת. מאותו מועד העניק הנתבע גמלת זקנה לתובע בלבד תוך שהחל לנכות מהגמלה חוב המיוחס לתשלום התוספת ששולמה עד להחלטת הדחיה.
הגב' שפינט הצהירה כי היא והתובע רכשו דירה בת"א והדברים לא נסתרו. עם-זאת קבע בית-הדין, כי ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי בעלות תושבי חוץ-לארץ בדירה בישראל אינה כשלעצמה, הוכחה לכך שמרכז חייהם הינו בישראל. זאת ועוד, לבני הזוג היתה דירה בארה"ב וטענת הגב' שפינט בדבר חוסר יכולת למכור את דירתם לא נתמכה בראיה כלשהי.

אשר לטעמים ליציאותיה מהארץ לאור הנסיבות המפורטות בתצהיר, קבע בית-הדין, כי אין בטעמים אלה להעיד באופן פוזיטיבי כי מרכז חיי הגב' שפינט הינו בישראל.

בית-הדין קבע, כי על-פי מכלול הנסיבות אשר תוארו לעיל, זיקת הגב' שפינט לישראל בתקופה הרלבנטית לתביעה, היה בה מהזמניות ומהארעיות ומכל מקום לא הוכח כי מרכז חייה וביתה היה בישראל.

7. ביטוח זקנה - תלויים - הנתבע לקח בחשבון בעת בדיקת זכאות התובע לתוספת תלויים עבור אשתו לקצבת הזקנה, את הכנסותיה כמדווח בשומות למס הכנסה, כמו גם את מחצית תגמול פעולות האיבה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (חי') 245-08 {אסרף חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2010(3), 6725 (2010)} זכאותו של התובע לתוספת תלויים עבור אשתו, בהתייחס לקצבת הזקנה אותה הוא מקבל, נדחתה, על-ידי הנתבע וזאת בנימוק כי הכנסותיה של אשת התובע, עולות על ההכנסה המזכה בתוספת תלויים.

במכתב מ- 10.09.07 ציין הנתבע, כי כל סכום חודשי שמשתכרת אשת התובע והעולה על סך של 4,208 ש"ח, שולל זכאות לקבלת תוספת תלויים עבור אשת התובע. בגדר הכנסות אלה השוללות זכאות לתוספת תלויים, נלקח בחשבון גם מחצית תגמול נפגעי פעולות איבה, שמקבלים התובע ואשתו, כאמור בסעיף 247(1)(ג) לחוק הביטוח הלאומי.

התובע טען בין-היתר, כי אין מקום להביא בחשבון את תגמול נפגעי פעולות איבה בחישוב הכנסות אשתו לעניין הזכאות מכוח סעיף 247(1)(ג) לחוק הביטוח הלאומי, שכן תגמול זה אינו נלקח בחשבון ההכנסה בהתייחס לסעיפים אחרים בחוק הביטוח הלאומי, העוסקים ב- "הכנסה" ואין מקום להתייחס לתגמול זה כהכנסה רק לעניין תוספת התלויים.

בית-הדין קבע, כי כאשר לוקחים בחשבון את הכנסות אשת התובע, כפי שהן מפורטות בשומות למס הכנסה תחת "הכנסות בת הזוג" ומחלקים ב- 12, ולכך מוסיפים 50% מתגמול פעולות האיבה, הסכום היוצא עולה על ההכנסה המרבית לפי לוח ט'(1) לחוק הביטוח הלאומי בחודשים הרלוונטיים {גם אם החישוב שונה מהתחשיב בתעודת עובד הציבור}.

עובדת הציבור לקחה את הכנסות שני בני הזוג וחילקה אותן לשתיים, בעוד שהכנסות התובע מעבודתו, הינן הכנסות שלו בלבד ולא היה מקום לקחת אותן בחשבון על-שם האישה, אולם גם כאשר לוקחים בחשבון את הכנסות בת הזוג בהתאם לשומות, ומוסיפים אליהן את מחצית תגמול נפגעי פעולות איבה, הסכום עולה על ההכנסה המרבית}.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי תגמול נפגעי פעולות איבה הוא בגדר "קצבה" כמפורט בסעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) ועל-כן יש מקום לקחתו בחשבון כהכנסה של אשת התובע לעניין הזכאות לתוספת תלויים בקצבת הזקנה לצורך סעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי לעניין סעיף זה {סעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי} והגדרת הכנסה, אין נפקות לכך שהמדובר בתגמול הפטור ממס הכנסה מכוח סעיף 9 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), ויש הבדל בין פטור מכוח פקודת מס הכנסה לבין הכנסה הנלקחת בחשבון לעניין זכאות לתוספת תלויים {או זכאות לקצבת שארים כאלמן}.

באשר לשאלה על-שם מי נחשבת ההכנסה של תגמול נפגעי פעולות איבה, ציין בית-הדין, כי גם לעניין זה יש הבדל בין הוראות פקודת מס הכנסה, לרבות בסעיף 66 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), לעניין לקיחה בחשבון של הכנסה שאינה לא מיגיעה אישית ולא ממשלח-יד, והנרשמת על-שם "בן הזוג הרשום" לבין החלוקה בפועל של התגמול כמפורט בחומר הראיות שהוגש לתיק בית-הדין, ועל פיו התגמול מחולק בשווה בין התובע לבין אשתו, והתובע ואשתו הוכרו כזוג הורים שכולים כמפורט במכתב הנתבע מ- 06.10.05.

לכן קבע בית-הדין, כי הנתבע רשאי לקחת בחשבון את חלק התגמול ששולם לאשת התובע, "כהכנסה" לעניין הזכאות לתוספת תלויים לקצבת הזקנה של התובע.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי צדק הנתבע בטענותיו כי השיקולים שנלקחו בחשבון על-ידי המחוקק בעת הקביעה אילו הכנסות של אדם יש למסות לעניין פקודת מס הכנסה שונים מהשיקולים שנלקחו בחשבון על-ידי המחוקק בקביעה איזו הכנסה תילקח בחשבון ותשלול זכאות לגמלאות שמקורן בחוק סוציאלי - חוק הביטוח הלאומי, ולענייננו, בעיקר לעניין הגדרת ההכנסה בהתייחס לזכאות לתוספת תלויים, הדומה להגדרה לעניין זכאות אלמן.

בית-הדין קבע, כי הנתבע היה רשאי לקחת בחשבון בעת בדיקת זכאות התובע לתוספת תלויים עבור אשתו לקצבת הזקנה, את הכנסותיה כמדווח בשומות למס הכנסה, כמו גם את מחצית תגמול פעולות האיבה, תגמול אשר חולק בין שני בני הזוג בשווה. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחתה.